אומנות הבארוק 

זהו סגנון באדריכלות ולימים גם בציור ובפיסול, מקומו בתולדות האמנות האירופאית בין הרנסנס (סוף המאה ה- )16מזה לבין הקלאציסיזם (אמצע המאה ה- )18ומופרד משתי תקופות אלו ע"י המנייריזם מחד והרוקוקו מאידך. תחילת המאה ה- 17מציינת את שקיעת הרנסנס באיטליה. לשקיעה זו אופייניות תכונות ההרכב והסתירה, יכולת הביצוע המושלמת וריאליות תיאטרלית. החיים החילוניים, שעיקרם היה בתצוגה כלפי חוץ, באו לידי ביטוי בסגנון מהודר ומפואר עד כדי סחרחורת. כנסיה, שהיתה נתונה במצב של שובע וירידה עמדה בסכנת התפוררות בשל התקדמות הרפורמציה באירופה הצפונית, התגוננה באמצעות רפורמציה נגדית וראתה בסגנון הבארוק אמצעי לפאר את עצמה. נטייה זו מצאה אישור אצל הישועים, שמסדרם נוסד בספרד זה מכבר. מכיוון שתפקידם של אילו היה שמירת נאמנותם של הקתולים מול הכפירה הגוברת. משום כך האינטרסים הקתוליים היו בטיפוח רגשנות עזה, באמצעות אומנות מבריקה, רבת פאר. בתקופה זו מתפתחת גם האופרה האיטלקית. הבארוק כדי מטרתו המוצהרת של אמן הבארוק היא להפתיע ולהפעיל את המסתכל ולהפכו לשותף בהלך נפש מבוקש, בייחוד של התעלות דתית או רוחנית, אך יש בו גם הערצה לשלטון כח מסנוור. על מוצאו של המונח בארוק יש כמה השקפות:
.1מוצאו מן המילה הפורטוגזית barrocoשפירושה "פנינה בלתי
סימטרית". בהוראה זאת הונהגה המילה בארוק גם באיטלקית, וממנה
עברה כשם תואר ללשונות אחרות לציון דבר מוזר, מפתיע ויוצא דופן.
.2יש הגוזרים אותו מן המילה הלטינית baroco מושג מתורת ההיגיון
האסכולאסטית שנוסחה במאה ה- 13ע"י האפיפיור יוהנס ה- .21יש
מניחים, כי עם ירידת קרנה של האסכולסטיקה, התחילו להשתמש במונח
"בארוק" לתאר רעיון מפולפל ואבסורדי.
.3על שמו של אחד מאומני הברוק הראשונים, הצייר האיטלקי פ.
ברוצ'י.
.4מן המילה האיטלקית barocoהמופיעה כבר במאה ה- 14בהוראה של
"ניצול מחוכם", או "רווח מפוקפק". מכאן נתרחבה הוראתה לציון כל
דבר "מעוקם" ומוזר בכלל.
עם עליית הקלאציסיזם ופולחן הטבע, החלו מציינים בשם התואר "ברוק" טעם רע. כלומר את הטעם האופייני להגזמה הניכרת באומנות הבארוק של המאה ה-.17 השתמשו בה בעיקר אנשים שהתנגדו בכל תוקף לעשיית שימוש או צירופים באלמנטים של הבנייה הקלסית מבלי להתחשב בכלליה. תפיסה שלילית זו של אומנות הברוק המשיכה גם במאה ה- 19עד ,1855כשבורקהארדט בספרו ,Ciceroneהנהיגו כהגדרה אובייקטיבית. בסוף אותה מאה החלו חוקרי אומנות באיטליה ובגרמניה להקדיש מחקרים מקיפים לתופעת הברוק מתוך גישה חיובית. וולפין Wolffinנתן למונחים 'ברוק' ו'קלציסיזם' משמעות רחבה ביותר, כזו של שני טיפוסים מנוגדים, הקיימים בכל סגנון אמנותי. (סגנון לינארי לעומת סגנון ציורי וכו').
אדריכלות:
רומא שימשה מרכז לסגנון הברוק - הן משום שהיתה המרכז הדתי קתולי והן משום שכבר במאה ה- 16הונחו בה היסודות לסגנון זה ביצירותיו של מיכלאנג'לו. ממנה פשט הסגנון לערים הצפוניות ולנפולי. מבלי לגעת בפירנצה. המניעים הדתיים החזקים שהתעוררו בתקופה זו הגבירו את בנייתן וחידושן של כנסיות. הארכת אולם סנט פיוטר ברומא והוספת חזיתה הכבירה בוצעו בתקופת הברוק.
ביוד שקל לזהות את הסגנונות שקדמו לברוק לפי סימני היכר מסוימים, הדבר אינו פשוט לגבי סגנון הברוק. מתחילת הרנסנס ועד לימינו השתמשו האומנים באותן הצורות היסודיות - עמודים, אומנות, כרכובים וכו'. מבחינה צורנית הברוק הוא אחד מן הסגנונות הקלאציסטיים המשתמשים ביסודות של האדריכלות הרומית וההלניסטית, אך בין דרכי השימוש של הברוק והרנסנס ביסודות אלו יש שוני בולט. האדריכל של הרנסנס מבסס את תכניותיו על מערכת של צורות מוגדרות, נתונות זו בזו בתוך שיווי משקל צורני; ואילו האדריכל של הברוק משעבד את חלקי הבניין לתפיסה כללית אחדותית, כשחלקי הקומפוזיציה מכוונים כלם להדגשתו של מרכז מסוים, בין שהם ערוכים לאורכם של צירים אופקיים (למשל בארמון וורסאי) לבין שהם קבועים לאורכם של צירים היפרבוליים, שתחילתם אופקיים וסופם נוטה כלפי מעלה (למשל במבני כנסיות, שבהם הכיפה המרכזית יוצרת רושם של המשך אינסופי. כנסיות הכיפה בעלות המבנה המרכזי המשיכו להיות מקובלות גם בשל האפשרויות הרבות של צירופי דגמים בחזיתות החיצוניות ובעיקר בשל האפשרויות לתפאורה פנימית רבת רושם. כן מקובל על אדריכלי הברוק השימוש באמצעי ציור ואשליות אופטיות להשגת הארכה מדומה של צירי הראייה. בניגוד לאדריכלות של הרנסאנס השואפת ליצירת חללים בעלי צורה מוגדרת ומרגעת, אדריכלות של הברוק מעדיפה שימוש בצורות שמעוררות הרגשה של תנועה בחלל. אצל אמני הברוק הפכה התנועה מאמצעי לתכלית. הם שאפו ליצור רושם כולל של חלקים רבים, ברורים למחצה ומשולבים בזרם של תנועה בלתי פוסקת.
משום כך ממעטים אדריכלי הברוק בשימוש בצורות הסטטיות של הריבוע והמעגל ומרבים להשתמש בצורות של המלבן, האליפסה והחילזון; פינות שיפוע וחללים בלתי סימטריים, שחודרים זה לזה ומגבירים את תחושת החלל אצל הצופה. הרושם הפלאסטי במבנה הברוקי הושג לא רק על ידי אמצעים פיסוליים אלא אף ובעיקר ע"י שימוש חדש וחפשי ביסודות העיטור הקלסיים: עמודים גמלוניים וכרכובים - שבבניין הבארוקי הם מופרדים מהקיר או מקושטים בתבליטים. לצורכי התפאורה הפנימית צורפו כל סוגי החומרים וכל שטח פנוי הועמס בשפע של שיש, תבליטים, ארד, ציפוי זהב ותמונות. הכיפה היתה בעיקר מרכז אליו קובצו שפע של דמויות בתנועה כלפי מעלה. השימוש הקיצוני בחוקי הפרספקטיבה יצר רושם של התעלות למרומים חסרי גבול. את הקירות בנו מחלקים קמורים וקעורים לסירוגין. הדגשת המרחב מסתייעת בבארוק גם ע"י השימוש בחדרי מדרגות רחבים ומפוארים. פיתולי המדרגות נבנו באופן שעין ההולך חולפת על חלקי המרחב השונים, ואף התאורה נועדה ליצור רושם דרמטי - מה שהביא לידי תכנון תאורה מסובכים
ומעניינים.
האמן הגדול ביותר של הברוק היה לורנצו ברניני ( )1598-1680שהיה גם אדריכל. עבודות הפיסול של ברניני הן דוגמא בולטת של תיאטרליות, המפגינה יכולת טכנית, - ללא כל תחושה של תכונות האבן המיוחדות, האופייניות ליצירות היוונים. את הרושם הרצוי יוצרים ביטוי חיצוני חזק, הצבה מלודרמטית של דמויות אדם, רקע תמונתי, תלבושות תפוחות ונסערות של שיש אדום ולבן מיכלאנג'לו ביטא ביצירותיו תנועה עזה ביותר, אך תמיד עשה את הדבר תוך שמירה ברורה על גבולות המסה של החומר המקורי ואילו ברניני זנח את המרחב האידיאלי הזה והתיר לדמויותיו לפרוץ ממנו הלאה, לכל הכיוונים. דיוקנאותיו מהווים ניגוד רב לצורות הברורות והמוגדרות של
המאה ה- .15בתנועה הנמרצת, בעיצוב הריאליסטי של הפרטים ובסגנון הברוקי, הממזג אורות וצללים. ב"כסא האפוקליפטי" שבסנט פטר, ניכר יפה המיזוג של בנייה ופיסול ומיזוג סוגי חומר שונים לשם יצירת חומר כולל. בצורות המעורפלות - דמויות האדם, העננים, קרני האור - ניכרת יכולת כבירה של טיפול טכני בחומרים ואי התחשבות מוחלטת בגבולותיהם הריאליים: העננים וקרני האור עשויים ברונזה, שיש לבן וצבעוני עם ציפוי זהב המשמשים בערבוביה.
גילי חסקין